<h1>בה"ג הלכ' ראש השנה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביום טוב, ומתעסקין עמהם כדי שילמדו. א"ר אלעזר ואפילו בשבת, תניא נמי הכי מתעסקין בתינוקות כדי שילמדו ואפילו בשבת, ואם הגיעו לחינוך מצות אסור. והמתעסק ללמד לא יצא, והשומע מן המתעסק לא יצא.
<h2>דף ג:</h2>
[ר"ה כ"ט ע"א] תנו רבנן הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין, הרי אילו יוצאין ומוציאין. טומטום ואנדרוגינוס, אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא מינו ולא שאינו מינו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא.
<h2>דף י.</h2>
[ר"ה ל"ד ע"ב] אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, מתשעה בני אדם כאחת, לא יצא. תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא, ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו. והני מילי הוא דשמע להו ממאן דבר חיובא הוא, אבל ודאי שמיע להו מאשה או מחרש או משוטה או מקטן דלאו בני חיובא נינהו לא נפיק, דתנן (כ"ט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. [פסק] והיכא דשמע מן מאן דנפק יצא, דתני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא, חוץ מברכת הפירות וברכת המזון שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא.
<h2>דף י:</h2>
מאי טעמא לא אמרינן הלל בריש שתא וביום הכיפורים, א"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה ויום הכיפורים, אמר להם איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפני וישראל אומרים שירה.
